ניאו-פרוג היא לא מילה גסה: Marillion
28/04/2010

כתבה זו הופיעה לראשונה במגזין מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל

אחרי אתנחתא בסדרת הכתבות שלי "ניאו-פרוג היא לא מילה גסה" הגיע הזמן לחזור אל הממלכה, אל המקום שהכי מזוהה עם ימי הזוהר של הרוק המתקדם, אך גם עם ניסיונות ההחייאה בשנות ה-80. בפעם הקודמת שכתבתי על להקה בריטית, הייתה זו להקת IQ , אך הפעם אעסוק בלהקה החשובה ביותר והמזוהה ביותר עם התפתחות הסגנון; אני מניח שכבר ניחשתם. נכון, זוהי Marillion.

את הקריירה של מריליון ניתן לחלק לשניים. החל מהקמתה ב-1979 עד 1988, שנת עזיבתו של הזמר דרק דיק (הידוע בכינוי הבימתי שלו Fish), ומ-1989 ועד עצם היום זה בו הצטרף ללהקת סטיב הוגארת' (הידוע בכינוי H). למרות שעם Fish שיחררה הלהקה רק 4 אלבומים ועם הוגארת' 11, הרי שהתקופה של Fish היא המשמעותית והחשובה יותר בתולדותיה ולכן אני אתמקד בה ברשותכם. כאמור, הלהקה הוקמה ב-1979 על-ידי סטיב רות'רי (גיטרות) ומיק פוינטר (תופים; כיום כבר לא בהרכב) ושמה נקרא על שם ספרו של טולקין, Silmarillion, אך שונה ל"מריליון" על-מנת שלא יהיו בעיות זכויות יוצרים. הלהקה הושפעה בתחילת דרכה בעיקר מ-Genesis אך גם מלהקות בריטיות ידועות אחרות כמו Van Der Graaf Generator, Yes ו-Pink Floyd.

קודש הקודשים של מריליון ואולי גם של הניאו-פרוג הוא Script for a Jester's Tear – לא רק יצירת הנושא המופתית כי אם האלבום כולו שהיה גם אלבום הבכורה של הלהקה. מדובר באלבום שהגיע למקום השביעי במצעד האלבומים הבריטי ושהה במצעד 31 שבועות. אחד מהסמלים המסחריים של הלהקה הוא סאונד הגיטרה המיוחד של סטיב רות'רי שמושפע מאד מדיוויד גילמור ואנדי לאטימר, ויכולת הביטוי והכריזמה של הזמר Fish (המזכיר את פיטר גבריאל) שיוצרים באלבום חוויה בלתי נשכחת, שהוא אף הפליא לשחזר אותה בהופעות עם התיאטרליות המיוחדת שלו. כל מי שסיים קשר רומנטי כלשהו בחייו יכול להתחבר בקלות לכנות של Fish:

So here I am once more in the playground of the broken hearts
One more experience, one more entry in a diary, self-penned
Yet another emotional suicide overdosed on sentiment and pride
Too late to say I love you, too late to re-stage the play<
Abandoning the relics in my playground of yesterday

שירים בולטים נוספים באלבום הם He Knows You Know, Garden Party ו-Chelsea Monday. מה שחבל הוא שהקטע בן 17 הדקות, Grendel, לא נכנס לאלבום המקורי והיה ידוע כ-B-Side עד שנת 1997 בה הוצאה גרסת רימסטר כפולה של האלבום כאשר בדיסק השני אנחנו מקבלים את הביצוע המקורי של גרנדל יחד עם מספר דמואים ושירים נוספים שלא נכנסו לאלבום. הצדק עבור גרנדל אם כן נעשה בהוצאת הרימסטר. על-פי Fish אלבום זה מהווה תחילת טרילוגיה, כאשר האלבום מכונה "Bedsit Thoughts", האלבום שלאחריו, Fugazi יכונה "Hotel Thoughts" ואילו Misplaced Childhood יכונה "Home Thoughts" , זאת על-מנת שהמאזין יבין את הסביבה והאווירה המוסיקלית אליה הוא נכנס. במהלך הטור לקידום אלבום הבכורה, עזב מיק פוינטר את הלהקה והוחלף על-ידי איאן מוסלי שימשיך עם הלהקה על התופים עד עצם היום הזה.

לאור ההצלחה הסוחפת של Script, הוציאה הלהקה ב-1984 את Fugazi, שלמען האמת הוא האלבום הראשון של מריליון ששמעתי. אלבום זה הגיע למקום החמישי במצעד התקליטים ושהה שם בסה"כ 20 שבועות כאשר הוא מתמודד בגבורה עם אלבום כמו Thriller של מייקל ג'קסון שהגיע מסגנון מוסיקלי שונה לחלוטין. המילה Fugazi היא תיאור קודר של המצב הנוראי בעולם. הרצועות הבולטות הן Punch and Judy, Assassing שיצא גם כסינגל, She Chameleon ו-Fugazi כמובן.

מריליון עשתה את הבלתי יאומן בעצם ולקחה סגנון לא מסחרי כמו הפרוג והצליחה איתו מבחינת מכירת אלבומים והופעות בצורה חסרת תקדים באותה העת. ההצלחה דחפה את הלהקה כבר בשנת 1985 להוציא את האלבום Misplaced Childhood, שהיה יותר מיינסטרימי ונגיש מאשר האלבומים הקודמים. האלבום, שהגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי ושהה בסה"כ במצעד 41 שבועות, ידוע בעיקר בזכות הסינגל Kayleigh, שנחשב לאחד משירי הלהקה המפורסמים ביותר ונכתב על חברתו לשעבר של Fish. אך אי-אפשר לפספס גם את Lavender ואת העובדה שמדובר באלבום הקונספט המלא הראשון של הלהקה. האלבום עוסק סביב אהבה וילדות אבודה והצלחה פתאומית – את הקונספט קיבל Fish אחרי שהיה תחת השפעת אסיד במשך 10 שעות והוא דואג כאמור להכניס אלמנטים אוטוביוגרפיים כמו קשרים רומנטיים שהיו לו בעבר וילדותו בסקוטלנד. הליריקה שכותב Fish חודרת עמוק לנשמה ומעבירה אותנו בין צער וחרטה לבין שמחה אקראית הלהקה התייחסה אל האלבום בהופעות כקטע אחד והייתה מנגנת את כולו. גם לאלבום זה יצאה גרסת רימסטר בשנת 1998 המכילה כל מיני גרסאותB-side ודמואים שלא נכנסו לאלבום המקורי. במרץ 2003 ערך מגזין הרוק הידוע Classic Rock את רשימת אלבומי הקונספט הגדולים בהיסטוריה ו-Misplaced Childood הגיע למקום הרביעי המכובד כשרק אלבומים כמו Dark Side of the Moon ,Operation: Mindcrime ו- Tommyמקדימים אותו.

האלבום הרביעי שיצא,Clutching at Straws גם הצליח כלכלית, אך זהו גם האלבום שהוביל לפרידה של Fish מהלהקה. Fish אמר בראיון ב-2003 שמנהל הלהקה היה מרוויח 20 אחוז מההכנסות של הלהקה והחלוקה לא הייתה הוגנת לטענתו. הייתה הצעה ללהקה לעשות טור בארה"ב אבל היא הצטרכה ללוות סכום כסף משמעותי מהלייבל וזאת הנקודה בה Fish אומר שהוא הבין שאם הוא יישאר מהלהקה הוא יסיים את חייו כאלכוהוליסט או נרקומן. הלהקה בחרה להמשיך עם המנהל ו-Fish החל בקריירת סולו, שני הצדדים טענו שלא יהיה שום איחוד ביניהם, אך במסגרת הופעה של Fish ב-2007 עלו לבמה חברי מריליון: מרק קלי, איאן מוסלי, סטיב רות'רי ופיט טראווס וניגנו עם Fish את Market Square Heroes.

אחרי הפרידה הקשה מFish, מצאה הלהקה את סטיב הוגארת' שנאלץ להיכנס לנעליים הבלתי אפשריות של דרק דיק. הוגארת לקח על עצמו את כתיבת הליריקה ופרט לשירה הוסיף גם קטעי קלידים. באלבום Season's End שכתבה הלהקה, נמצא השיר Easter לו ערכה להקת דרים ת'יאטר קאבר ב-1995. המוסיקה של מריליון התמסחרה והפכה נגישה יותר עבור הרדיו, יחד עם זאת הוציאה הלהקה בשנת 1994 את אלבום הקונספט Brave שנחשב על-ידי מעריציה לאחד מאלבומיה הטובים – הקונספט עוסק בנערה צעירה שמתכננת לשים קץ לחייה. בהמשך הקריירה ביקשה הלהקה מהמעריצים לעזור לה לממן את הקלטות האלבום Anorknophobia שיצא ב-2001, והצליחה לאחריו לחתום חוזה חדש עם הלייבל EMI ולפטר את מנהל הלהקה החמדן. ב-2004 הוציאה הלהקה אלבום כפול העונה לשם Marbles והנחשב אולי לטוב ביותר מאז שהלהקה נפרדה מ-Fish – את האלבום היה ניתן להזמין רק דרך האתר הרשמי של מריליון. כיום מריליון עובדת על אלבום חדש שייצא ככל הנראה בהמשך 2010. בסיסט הלהקה, פיט טראווס הספיק במהלך השנים להשתתף בהרכב הבריטי Kino ובסופרגרופ Transatlantic יחד עם מייק פורטנוי, רויינה סטולט וניל מורס והוציא שלושה אלבומים עם ההרכב, האחרון שבהם יצא לפני מספר חודשים.

אני מקווה שסקירה זו תגרום לכם להתעמק במוסיקה של מריליון, במיוחד זאת של שנות ה-80 עם שלושת אלבומי הלהקה הראשונים שאסור לכם כחובבי רוק מתקדם לפספס ואולי גם אתם תהפכו לחלק מקהל המעריצים הנאמן במיוחד של הלהקה שמלווה ותומך בה רוחנית אם גם כלכלית (מימון אלבומים וסבבי הופעות).

בחזרה לעמוד הכתבות