על פלגיאט, העתקות, השפעות ומה שביניהם
12/12/2008

התביעה שמגיש הגיטריסט האמריקאי הידוע ג'ו סטריאני כנגד להקת Coldplay הבריטית בגין העתקה של מלודיה מאחד מאלבומי הסולו שלו, העלתה שוב לדיון את הסוגיה מהו הגבול בין העתקה, השפעה או סתם צירוף מקרים.
שורשי המילה פלגיאט, מגיעים מלטינית (Plagiarius) ומשמעותם שימוש במילים או רעיונות של האחר והצגתם כשלך. בתחום ההשכלה הגבוהה, המונח בו נעשה שימוש הוא Plagiarism, והרגישות לנושא גבוהה מאד באוניברסיטאות, מאחר ועבודה אקדמאית צריכה להיות פרי יצירתו של הסטודנט ועליו לתת את הקרדיט לרעיונות, ציטוטים ומובאות מעבודות, רעיונות או מאמרים בהם הוא משתמש. סטודנט הכותב תזה, צריך להגיש אותה גם בדיסק על מנת שהבוחנים יוכלו לבדוק את העבודה מבחינה אלקטרונית ולבדוק האם יש ציטוטים או העתקות ממקורות אחרים. זהו נושא שנלקח בחומרה ורצינות רבה.
אך התופעה לא באה לידי ביטוי רק באקדמיה, אלא גם בתחומי האומנות והיצירה. בעיתונות, היו מספר מקרים לאחרונה בארץ של עיתונים שתרגמו והעתיקו כתבות שלמות מעיתון זר ממדינה כלשהי, ולא נתנו אף קרדיט על כך, כלומר, שמי שפתח את העיתון או קרא את הגרסה האלקטרונית של הכתבה [המתורגמת], יכול היה לחשוב שאותו כתב באמת התאמץ, חקר ובזבז זמן רב כדי לכתוב את הדברים, בעוד שמה שקרה בפועל הוא שכתבה שלמה תורגמה לעברית ופורסמה תחת שם הכתב שתרגם אותה. ניתן גם להביא דוגמאות מתחום הספרות והתיאטרון, אך מאחר ועיקר עיסוקנו הוא מוזיקה, אז נחזור אליה ברשותכם. במוסיקה, ההעתקה יכולה להיות של מלודיה, של מוטיב מוסיקלי, ואפילו של סמפל כלשהו. יש לזכור כי סולם התווים מוגבל מאד ומורכב מ-12 חצאי טונים ולכן מספר הקומבינציות הוא לא אינסופי.

מוסיקת הרוק המתקדם כוללת ביודעין השפעות מסגנונות שונים ונוצרה במקור משילוב בין רוק לבין מוסיקה קלאסית, אך עם השנים נוספו לה השפעות סגנוניות שונות. לכן, טבעי הדבר שלהקות אשר מושפעות מסגנונות והרכבים שונים, יביאו לידי ביטוי במוסיקה שלהם ביודעין או שלא ביודעין, השפעות בדרכים שונות – מקצבים, סאונד וסגנון מוסיקלי. כך ניתן להביא לדוגמא למשל את להקת Symphony X שעושה מוסיקת פרוג-פאוור בעל גוון ניאו-קלאסי ומאד מושפעת מהמלחין באך ומלהקת Kansas. הלהקה לקחה פשוט חלק מהפזמון של השיר Song for America ושילבה אותה בטון אחר בשיר משלה – Rediscovery Pt. 2 והיא לא מהססת לשלב מלודיות קלאסיות של באך בלא מעט משיריה. להקת Dream Theater לקחה השפעות מובהקות מלהקת Muse בשיר Never Enough והצדיעה לפרוג של שנות ה-70 באפיק הסימפוני Octavarium. להקות ניאו-פרוג בריטיות מושפעות ללא בושה מ-Genesis ואלו הן רק חלק מדוגמאות שאפשר להביא. שימוש בסמפלים ללא אישור יכול להיחשב כגניבה אומנותית אף הוא, ולכן כל להקה מקצוענית כיום הרוצה לקחת סמפל מאיזה סרט, תוכנית טלוויזיה או רדיו, צריכה לקבל אישור חוקי ולשלם זכויות יוצרים על כך, על מנת שלא תיתבע.

בארה"ב חוק זכויות היוצרים קובע כי מוסיקאי המאשים אחר בגניבת רעיונות מוסיקליים חייב להוכיח שלאותו המוסיקאי החשוד הייתה גישה למוסיקה, כלומר שמע את שיריו, ושקיים דמיון משמעותי – פה גם נעוץ מקור הבעיה והוא הוכחת הדמיון בין שני הקטעים. איפה עובר הגבול הדק שבין השפעה להעתקה אם כמות התווים ואפשרויות הכתיבה בסופו של דבר מוגבלות?
הגבול הדק עובר כאשר למשל שומעים מלודיה או קטע מוסיקלי עם מספר כלים שפשוט מועתק אחד לאחד בצורה ארוכה. הדוגמא הכי טובה שאפשר להביא הוא אלבום הבכורה של להקת Time Requiem, אשר לטעמי שבר את כל גבולות ההעתקה האפשריים. בשיר Watching the Tower of the Skies נלקח פשוט תפקיד שירה מלא משיר של סימפוני איקס, The Bird Serpent War. אבל שיא השיאים של ההעתקה נרשם בקטע האינסטרומנטאלי הקצר Interplay of Matters , ריף שפשוט נבנה על מעבר בקטע The Ytse Jam של דרים ת'יאטר. מילא להכניס פה ושם השפעות, הצדעות וציטוטים מוסיקליים כמחווה, אבל העתקה כזאת בוטה לא נשמעה עד אז. עוד העתקה בוטה אשר לא קשורה כלל למוסיקת הרוק המתקדם התגלתה לי השבוע כאשר צפיתי באולפן ליגת האלופות בהופעתו של יזהר אשדות שביצע גרסת כיסוי לשיר Whiskey in the Jar של Thin Lizzy, והבנתי שהשיר "סימן שאתה צעיר" פשוט הועתק במלואו משיר זה.

ישנם לא מעט מקרים שהגיעו להכרעה משפטית, אך רוב התביעות שמוגשות בד"כ מיושבות מחוץ לכותלי בית המשפט. ג'ורג' האריסון ז"ל (Beatles) נתבע בשנות ה-70 על כך שהעתיק מלודיה לשירו My Sweet Lord מלהקת ה-Chiffon אשר זכתה במשפט. היוצר הבלגי, סלבטורה אקווביבה זכה בתביעה נגד מדונה, שלהיטה Frozen הועתק משיר שכתב בשנות ה-80. אם חוזרים לסביבה המוסיקלית היותר קרובה לנו, אז להקת Opeth (פרוגרסיב דת' מטאל) הואשמה על ידי Abba בכך שהעתיקה ממנה.
לפעמים חלק מהסיבות לתביעה הוא קנטרנות, רצון להרוויח כסף ולזכות בפרסום ולפעמים מדובר אכן בגניבה אומנותית. אם להקה אכן ביודעין ובכוונה תחילה העתיקה קטע ממוסיקאי אחר ובלי לתת לו קרדיט, היא אכן צריכה להיענש, לשלם פיצויים וכל מה שנגזר מכך. אך מאחר וכמות הצלילים מיסודה היא מוגבלת, סביר להניח, שרוב הדמיונות שאפשר למצוא בין שירים ולהקות הם מקריים ונעשים בלי כוונה, בחוסר יודעין ואפילו בתת-מודע.

בחזרה לעמוד הכתבות